בן 40 הגיע לקליניקה עם כאב בן 4 חודשים מאופיין בכיווצים עזים בבטן רבע עליון שמאלי, רעידות בידיים, הזעה וחוסר שקט ניכר.
בדופק הרגיש שהוא חסר מאד וחלש.
הוא ענה כי יש לחץ רב וימי עבודה ארוכים.
הכאב היה מפושט ומטריד.
לאחר אבחנת בטן נבחרו נקודות טיפול, עברו כמה דקות והכאב התמקד לנקודה עקשנית שהלכה ונרגעה.
אחרי שלושה טיפולים, לא נותר כאב כלל וכמובן שעזר שהוריד את נפח שעות העבודה והוסיף לחייו מנוחה ורגיעה.
היום אנחנו ממשיכים בטיפול לחיזוק האנרגיה והמשך תמיכה במערכת העיכול.
מערכת העיכול מורכבת ממערכת איברים החולקים תפקידים ופועלים בהרמוניה זה עם זה לכדי עיכול וספיגה טובה, וכמובן גם כדי לפנות באופן תקין. ברובד נוסף ישנו עיכול רגשי ומחשבתי שפועלים על ידי אותה האנרגיה של האיברים ומשפיעים ומושפעים זה מזה.
עיכול לקוי יכול להיגרם מלחץ דאגה או כל רגש דומיננטי, תזונה לא טובה או צרופי מזון לא מתאימים, שעת אכילה מאוחרת ולעיסה לא איכותית, חולשה ועייפות, וכמובן בעיה באחד מהאיברים או ביחסים ביניהם.
אכילה היא דבר יומיומי המשפיע רבות על איכות החיים. הרמב”ם כתב “יהי מזונך תרופתך ותרופתך מזונך”.
כדי לשמור על מערכת עיכול תקינה יש לאכול מזונות טבעיים, בשעות מסודרות וכמובן בנחת ללא שום הפרעה, לעיסה אפקטיבית עלולה אפילו להרגיע ותאפשר לאיברים לעכל ולספוג את המזון כראוי, כתוצאה מכך נמנעים ממחלות רבות ושומרים על איכות חיים טובה ונעימה.
צלקת..
קורה שמגיעים עם תלונת כאב או בעיה אחרת, כשבמהלך הבדיקה כבדרך אגב, אני מבחין בצלקת לא יפה (לפעמים גם פחות ולפעמים אפילו מגניבה כמו במקרה הזה) הכוונה שהיא נראית בצבע סגול/אדום/וורוד.. ובנפח בולט או שקוע שמעידים על צלקת קלואידית, שלא החלימה ונותרה כזיהום מקומי
focal infection –
צ’י אגור ומעיק בעל השלכות.
צלקת בריאה = בגובה פני העור ובצבע לבן יחסית או דומה לצבע העור.
על אף שהטיפול כולל מובילזציות למפרק ושיפור טווחי תנועה, והדיקור האורתופדי שמעודד את איחוי הרקמות ומקל על הכאב.
בהרבה מהמקרים הטיפול בצלקת משפר מיידית את מידת הכאב בנקודות האבחנה או בתלונת הכאב אשר בא איתה המטופל..
זו תגובה מעניינת ומופלאה.
הבדיקה הנעשית בתחילת כל טיפול, היא בדיקה מקיפה הכוללת מישוש איזורים ספציפיים שכשאם הם מגיבים כלא נוחים או כואבים הם מעידים על בעיה שניתן לטפל בה.. בדכ על ידי תבנית בחירת הנקודות, וכשהן נדקרות הכאבים הללו חולפים וזה מצב שמעיד כי העניין בטיפול..
במקרים כמו צלקת, או חבלה במחיצת האף / עצם הזנב.
קורה לא מעט שרוב “הרפלקסים” שאובחנו פשוט נעלמים או מוטבים משמעותית.
מה שמעיד על המשמעות של הצלקת בגוף ועל מידת החשיבות שיש לטפל בה.
מה גם העניין האסתטי משחק פה תפקיד. חשוב לומר שהטיפול בצלקת מעורר את תהליך החלמתה, מקל בתחושת הכאב / אי נוחות / נימול ומטשטש אותה להיות אחידה למרקם וצבע העור..
הגיעה אליי בחורה שסובלת מכאב חמור בגב התחתון שמקרין אל רגל ימין.
רמת הכאב מוקלת מעט על ידי צריכת אופְּיוּם.. הסיפור שלה מרגיז..
בעקבות לחץ של דיסקים בין חוליות L3-L4-L5 על העצב הסיאטי, כאב כזה שהדיר אותה משנתה וגרם לסבל רב, לא מסוגלת ללא האופְּיום. לפני כ3 חודשים היא פנתה לאורתופד בבקשה למַזור.
הוא הציע לשכך את כאבה על ידי זריקה של דפומטרול+לידוקאין אל תוך העצב.
“אולי יעזור אולי לא” אמר.
מה שהוא לא אמר, שזה עלול להחמיר את מצבה.
וכך קרה.. לא עבד.. לטענתה הייתה החמרה של כ50 אחוז ברמת הכאב.
שמח לבשר, שהיא פנתה למַרְפֶּא ברפואה המעודדת את גופה המופלא להחלים בעצמו..
לאחר הטיפול הראשון כבר הייתה הקלה משמעותית בכאב.
אחת הבדיקות הנפוצות למצב זה היא הרמת רגל ישרה בשכיבה על הגב.. היא בקושי הרימה את הרגל ל30 מעלות מהמיטה.
בסוף הטיפול הרגל עלתה כמעט עד סוף הטווח ללא כאב.
בכל טיפול ישנה עוד הטבה והקלה על הכאב.
היום אנחנו בטיפול רביעי, מדברים על גמילה מהאופיום כי הכאב כבר כמעט חלף לגמרי.
כאב ברמה של 9 ירד ל1.
זה מדהים בעיניי.
סיפור מקרה: אישה יקרה בת 84
סובלת מאי ספיקה לבבית
אי ספיקת כליות
קושי בהטלת שתן
בצקות רבות ברגליים
עצירות וחוסר תאבון,
היפותיירואיד
מצוקה נשימתית מחוברת לחמצן,
כבד מוגדל (כתוצאה מחולשה בלב ואני מניח שבעקבות נטילת התרופות הרבות)
לחץ דם וסוכר מאוזן.
חגיגה לא סימפתית
כשהגעתי לראשונה, אל אף הברכות וטוב ליבה המיוחד, סבלתי לראות את מצבה.
מצורפות שתי תמונות של לפני ואחרי..
בצקות ברגליים נובעות כתוצאה מאי ספיקה לבבית וכלייתית שכתוצאה מכך גם הקושי בהטלת השתן, בנוסף לחוסר הפעילות מצטברים נוזלים עד לכדי שלפוחיות שמתפוצצות וכשזה קורה, ההגלדה אטית מאד..
בטיפול אחת לשבוע במשך שלושה שבועות לערך, במקביל למתן התרופות (אותן התרופות שניתנו בתחילת הטיפול שלא ממש הטיבו עמה)
היה שיפור פרוגרסיבי ביציאות, בשינה, בחולשה והעייפות העזה, ובבצקות שהן סמן למצב הלב והכליות.
בשישי האחרון כשנכנסתי לביתה, האמת.. שהתרגשתי.
לעבור מסע כזה עם אדם שמעורער ממצבו וסביבתו מודאגת מאיכות חייו,
שצבר כוחות והחיוך נהיה חיוני וקורן.. זה שווה הכל. זה חיים!
